מונה:

דף הבית >> משלחות לימוד >> משלחת לימוד 2011 לאנגליה >> משלחת לימוד 2011 לאנגליה
 



חוויות ממשלחת לימוד גליל לכנס לימוד העולמי דצמבר 2011


 לימוד אנגליה 2011

חזרתי משבוע מדהים בו השתתפתי בכנס "לימוד אנגליה". זה כבר כמה שנים שמסביבי אנשים נוסעים וחוזרים עם חוויות גדולות משבוע של למידה, יהדות וחברה, והנה גם אני חזרתי. קיבלתי מתנה מ"שותפות 2000" וקהילת יהודי אנגליה.
לימוד אנגליה הוא אחד משישים ושלוש קבוצות "לימוד" בכל העולם, בהם נפגשים יהודים מכל הזרמים: אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים וחילוניים, יהדות פלורליסטית, המאחדת ומאפשרת לכל יהודי להשתייך ולבטא את ייחודיותו ודרכו היהודית. בארץ מתקיימים ארבע קבוצות לימוד, בגליל, בערבה, בנגב ובמודיעין.
התחלנו את המסע  בחנוכה בראש הנקרה, בלימוד גליל, אחת מאותן קבוצות בעולם, ומשם המראנו לאנגליה.
הכנס התקיים בשבוע של חנוכה וכריסמס, האור והאש היו איתנו בכל התרבויות. בבסיס הבריאה עומד לו האור, מקור ההארה והחום, וכך גם אצלי, השבוע נברא משהו חדש. חיבור אחר לעולם היהודי. דרך הקרבה ליהודי הגולה, בגולה, ללא ערבוב דת ומדינה, גיליתי שאני גאה להיות שייכת לעם היהודי. בארץ באותם ימים התנהלה לה מלחמה גדולה בין החרדים לחילוניים, בין אור לחושך, בין שפיות לשיגעון.  ובאנגליה, באוניברסיטת וורוויק, התרחש לו נס, מבחינתי זה היה נס פך השמן, מבחינתי הואר אצלי אור גדול שמקווה שאמשיך לאחוז בו עוד ועוד ולהזין אותו בשמן טוב כדי שימשיך לבעור ולדלוק בחיי עוד הרבה זמן.
במשך שבוע התקיימו 2000 מפגשים! באנגלית! בכל שעה נאלצתי לבחור מבין 30 אפשרויות נפלאות. היה קשה לבחור ונאלצתי לוותר על הרבה דברים מעניינים. מהבוקר עד אחר חצות ספגתי וספגתי עוד ועוד ידע, מפגש, שמחה ולמידה בנושאים מגוונים שקשורים לעם ולתרבות היהודית וגם קצת ישראלית.
האנגלית הבריטית לא הייתה פשוטה לי, הדמיון שלי עבד שעות נוספות  בכדי להבין את האנגלית , ולכן בחרתי מרצים המדברים לא במבטא בריטי...  
נרות חנוכה הודלקו בטקס מרגש מדי יום, מאות אנשים התכנסו בחלל אחד וברכו על הנרות, שרו שירי חנוכה וחגגו, חוויה מרגשת ועוצמתי מאין כמוה.



פגשתי, דרך רות קלדרון, את נושא הצדק והצדקה עם חיבור לטקט מהגמרא. הבנתי שצעירי המחאה החברתית בארץ בקיץ האחרון פעלו, מתוך ה"הלכה", הם דרשו צדק ולא צדקה, הם הקדימו רבים אחרים הנושאים את דגל היהדות והידע. הם הפתיעו את החברה הדתית ואותנו בידיעה שלהם מהי חברה בריאה. גם דפני ליף הייתה בכנס רק שלצערי לא הספקתי לשמוע את הרצאתה.
למדתי על רבי עקיבא, על בית הלל ובית שמאי ועוד רבים. הייתי בהרצאה של עליזה אולמרט על חוויה של תיקון באמצעות אומנות פלסטית. פגשתי רבנית- רב, אליוט קוקלה, אישה בלבוש גברי, חליפה, עניבה וכיפה, מארה"ב המשמשת רב של מרכז בריאות יהודי, ומלווה יהודים בהתמודדות עם בעיות פיזיות ונפשיות לצד חולים סופניים ומשפחות בהתמודדות עם אבל ואובדן.  פגשנו את רות ונעמי וסיפורם המדהים ומעורר ההשראה, על כוחה של אהבה, מסירות ותקווה באבדנים הקשים של החיים. דרכה פגשתי טקסט מהתלמוד המדבר על מה צריך אדם ברגעים קשים בחייו: רק יד - " הב לי ידך" אומר רבי אלעזר לרבי יונתן ברגע קשה בחייו. כל כך פשוט ויפה, אדם בכדי להבריא צריך שיהיה קרוב יהיה לידו.
למדתי מהו פיוט המושר בפי דתיים וחילוניים גם יחד, בפי גברים ונשים. מילותיו קרובות לתפילה אך הן לא תפילה. מוקדם בבוקר שרנו את "שחר אבקשך" של רבי שלמה אבן גבירול עם תרצה לייבוביץ, נכדתו של ישעיהו לייבוביץ הפועלת למען זכויות האדם בעולם. שמעתי נוצרייה גרמניה שהתאסלמה, בשם הלימה, מדברת על אסלם ויהדות, על הקשר, ההשפעה ודמיון. עסקנו במושג האור והחושך בחיינו באמצעות טקסטים מהמקורות עם יפה אפשטיין מירושלים. השתתפתי בתפילה אלטרנטיבית לשבת עם איתי, מבית מדרש הומניסטי באוסטרליה.
פגשתי דרך סרט מדהים שנעשה על ידי מיכאל קגן: "עונות הנשמה", את מעגל החיים ומעגל השנה, את החגים ומשמעותם עם קשר חזק לטבע, והבנתי כמה מעגל החיים והחגים  נמצא בתוכנו ומחוצה לנו כל הזמן.
עסקתי במושג "רוח אלוהים" דרך טקסטים שהביאה בפנינו רות גן כגן. רוח אלוהים כמרחפת, כממלאת, כמואצלת, כנחה, כמפעמת, כנשפכת, כמדברת בתוך, כמנחה, כנושאת, כמבעתת.
הבנתי שאנחנו חלק מאלוהים ואלוהים הוא חלק מאיתנו. שאלוהים שייך לכולנו, שהדת שלנו כל כך יפה, והרגשתי עצב גדול שאנחנו כאן בארץ התרחקנו ממנה, בגלל ההקצנה ובגלל ערבוב דת ומדינה. התאהבתי בארון הספרים היהודי.
בין לבין ההרצאות שמעתי קונצרט של ליאור קמינסקי, מוסיקת נשמה של יהושע נלסון, רגאיי מפי מיכאל ושמרית, מוסיקת פיוטים מפיו של רמון מארגנטינה, קברט של רבקה מניו יורק. רקדתי וחגגתי.
ראיתי סרט על יהודי ערב והשתיקה סביב סבלם בארצות מוצאם, סבלם התגמד למול רצח היהודים בשואה ולכן הייתה שתיקה ולכן אין עדויות כתובות. ראיתי סרט- דוויד-  על ילד מוסלמי המתחבר לילדים יהודים בברוקלין, על הכאב שבגילוי השונות ועל  הקצת בלתי אפשרי .
נפגשתי לשיחות חולין עם אלכסנדרוס מיוון, אמילי מקליפורניה, מוניק מדרום אפריקה, הלנה מאנגליה,מרייט מהולנד, איתי מאוסטרליה, רינטה ממכסיקו, רמון מארגנטינה ועוד רבים וטובים.
נסענו כקבוצה מהגליל המערבי והעברנו הרצאה על הגליל, על הנוף, על האנשים, האדמה ועצי הזית.
היופי של לימוד אנגליה זו הפתיחות, היחד, הלמידה המשותפת והשמחה שאפשרו לי להיות חלק מהדבר הגדול הזה, בחברת יהודים פתוחים מכל העולם ועוררה בי תשוקה עזה להמשיך ללמוד.
המרצים, המתנדבים, המשתתפים היו לקבוצה אחת גדולה הלומדת ומבלה יחד בכל מיני הרכבים שונים. במסדרונות, בארוחות ובשבילי האוניברסיטה פגשתי אנשים חכמים ומלומדים שהיה מרתק לדבר איתם.
ראיתי כנס שהופק ואורגן על ידי 300 מתנדבים צעירים, בגיל ילדינו המשרתים בצבא, בצורה מקצועית ומוקפדת. הכל תקתק ופעל בארגון מופתי, בשקט ובסבלנות רבה.
מי ייתן ונדע בארץ המורכבת שלנו ללמוד יחד , להתקרב ולקרב בין הזרמים, בקבלה ואהבה כמו שראינו באנגליה.
תודה לסוכנות היהודית ולשותפות 2000 ששלחו אותי לכנס מדהים שכזה, שהיווה עבורי חוויה מכוננת, תודה לחברי לקבוצה ולמובילי המשלחת. 
באהבה ותודה
טלי
(נכתב עי חברה למשלחת 2011 טלי זורע)
 

     

לייבסיטי - בניית אתרים